מתן חיסון פעיל בסמוך למתן אימונוגלובולינים
ההתיחסות הינה לאימונוגלובולינים לסוגיהם כגון אימונוגלובולינים סטנדרטיים ואימונוגלובולינים ספציפיים (כגון VZIG, HBIG, TIG , RSV-IG) כמו גם עירוי דם ומוצריו.
א. מתן חיסון מומת/חלבוני בסמוך למתן אימונוגלובולין איננו מהווה בעיה ואף אם במספר מצבים עלולה להתרחש ירידה קלה ברמת הנוגדנים שבעקבות החיסון, הרמה שמתקבלת היא גבוהה מספיק בכדי להקנות הגנה נאותה.
ב. מתן תרכיב חי בסמוך למתן אימונוגלובולין/תוצרי דם – מתן אימונוגלובולינים/תוצרי דם לסוגיהם עלולים לפגוע באימונוגניות התרכיב. ההשפעה הבולטת ביותר נצפתה בהקשר לחיסון נגד חצבת. הזמן ממתן האימונוגלובולין בו תיתכן דיכוי התגובה החיסונית הינו ביחס ישיר למינון החיסון הסביל.
בטבלה המופיעה להלן מפורט הזמן ממתן תכשירי אימונוגלובולין שונים ותוצרי דם ועד למועד המומלץ למתן התרכיבים החיים המוחלשים הבאים: התרכיב כנגד חצבת, חזרת, אדמת (MMR), התרכיב בצרוף עם החיסון נגד אבעבועות רוח (MMRV) או תרכיב נפרד כנגד אבעבועות רוח.
אם בכל זאת יש צורך במתן התרכיב הפעיל ללא דיחוי, למשל בעקבות חשיפה, יש לחזור על מתן התרכיב במועד המומלץ לאחר מתן אימונוגלובולין, מלבד במקרים שבהם הודגמה חסינות בבדיקה סרולוגית.
התכשיר היוצא מן הכלל מקבוצת החיסונים הסבילים הינו ה-Palivizumab) Synagis) המכיל נוגדנים מונוקלונליים כנגד RSV, שאינו גורם להפרעה בתגובות לחיסונים אחרים.
מתן אימונוגלובולינים ותוצרי דם למיניהם אינם מדכאים את התגובה לתרכיבים החיים המוחלשים הבאים: החיסונים לרוטה וירוס, תרכיב חי נגד שיתוק ילדים (OPV), החיסון החי לטיפואיד ( Vivotif) , החיסון לקדחת צהובה ( Yellow Fever) ו- BCG כך שתרכיבים אלו יכולים להינתן לפני, ביחד עם, או לאחר מתן אימונוגלובולין.
ג. אם ניתנת מנת אימונוגלובולין תוך 14 יום לאחר מתן חיסון MMR, MMRV או חיסון כנגד וריצלה יש לחזור על המנה אלא אם בדיקות סרולוגיות הראו תגובה הומורלית נאותה.